הדחוף והחשוב....דילמות באימון. מאת אילה פינקוייס 

תאור מקרה אימון

הדחוף והחשוב....דילמות באימון./ מאת אילה פינקוייס  

 מאמנים מתמודדים עם דילמות אימוניות רבות, לא כל שכן מאמנים עיסקיים. אחת מהן מעלה את שאלת ההתנהלות בזמן, הן  של המתאמן בזירה עצמה, והן במגרש האימונים כאשר יש צורך להכריע  על מה מתאמנים במסגרת הזמן המוגבלת. נשאלת השאלה, מה נכון יותר לעשות האם להתמקד - ב"דחוף",  בשוטף , בשגרה אותם נושאים שיביאו למזור מיידי למתאמן או לעסוק ב"חשוב"- אותם נושאים שעוסקים בתכנון, ובניית תשתית יציבה לטווח ארוך .

ירון (שם בדוי),  בעלים ומנהל של חברה פרטית  בענף הרכב , שמכירותיה ירדו בשנים האחרונות נקלע לקשיים, הגיע אלי  לאימון עיסקי. אפשר לאמר שהגעתו לוותה בתחושת סקפטיות  באשר לתרומת האימון ויכולתו לשפר את מצבו העיסקי. לחצים שהופעלו על ידי קרוביו ל"עשות משהו" לפני שהעסק שלו מתמוטט, הביאו לפגישה בינינו. פגישת היכרות הראשונית ילדה תהליך אימון אינטנסיבי.

תחושת הכאוס, התקיעות וחוסר האונים לוותה את המתאמן מזה זמן רב על אף שלעסק וכן לבעליו מוניטין טובים וקדמו למצב הנוכחי שנים של הצלחה .

נקודת המוצא עסקה במיפוי המצב הנוכחי בו שרוי המתאמן מבחינה אישית (אנרגיות, אמונות לגבי יכולותיו ) ועיסקית. תחושתו היתה כי נשאב למעגל קסמים סגור וחש כי אין מוצא ממנו. תפיסותיו לגבי יכולתו לצאת מן הבוץ אליו נקלע עקב ירידה במכירות וקשיי נזילות גרמו לו לאבד את הבטחון ביכולותיו העיסקיות להוביל את העסק להצלחה. ברור היה שהאימון חייב להתבצע בצעדים מדודים אשר יאפשרו לירון לחוות שוב הצלחות, קטנות ככל שתהינה, כדי לשבור פרדיגמות שמנעו ממנו לפרוץ את המעגל הסגור . לשאלתי, מהו לדעתו השינוי "הקטן" שיעשה את ההבדל הראשוני הגדול עבורו, ענה, כי קודם כל היה רוצה "לעשות סדר בבלאגן". אכן, הוא צדק ה"בלאגן" שלט בכל מקום אם בניהול הפיננסי, ובארגון הפיזי של הרכיבים אותם שווק. בנינו תכנית עבודה לארגון מחדש של הסביבה העיסקית- נקודת המכירה ולאחר מכן עברנו לארגון מחדש של התנהלותו הכספית מול הספקים ומול הבנקים.במהלך האימון זיהינו את מעגל הקיבעון- See-Do-Get   What you see is What you get! )) שנשלט על ידי אמונות מגבילות ופרדיגמות חוסמות והפכנו אותו למעגל השינוי . הצלחת הרה-ארגון נתנה את אותותיה בהתנהלות השוטפת והוותה פריצת דרך ראשונית שהחזירה למתאמן את אמונתו ביכולותיו וחיזקה את אמונתו בתהליך האימון עצמו. כעת, ירון היה מסוגל ופנוי נפשית לעבור לשלב הבא שעסק ב"חשוב" השאלה שהובילה שלב זה היתה לאן שואף המתאמן  להגיע, הוגדרה תמונה עיסקית עתידית רצויה, ונבנה חזון עיסקי לחברה. בטווח של חמש שנים הקרובות החברה תשליש את עצמה, תפתחנה שתי מחלקות נוספות והרכיבים לא ירכשו בשוק המקומי אלא ייובאו מאירופה.

ירון עדיין נמצא בעיצומו של תהליך האימון כאשר חלק מהישגיו הם: ארגון סביבת המכירה (POS), הניהול הפיננסי השוטף שופר, ירון זכה לאמון מחודש מהמערכת הבנקאית והקצאת אשראי גדולה, המחלקה השניה נפתחה זה מכבר ופועלת, והמכירות עולות.

כמאמנים, נפגוש לא אחת במתאמן ש"ירד מנכסיו" לאו דוקא הפיננסים אלא הנפשיים, מתאמן שכזה זקוק לחווית הצלחה מיידית כדי ל"שרוד "את התהליך . חווית הצלחה מהירה מהווה זריקת אדרנלין ומאפשרת למתאמן להשיב את אמונו בעצמו, כפי שאומר ד'ר ג'וזף מרפי בספרו "כוחו של התת מודע":" המודע כמוהו כנווט או רב חובל על גשר ספינה הוא מכוון את האנייה. הוא שולח פקודות לאנשים שנמצאים בחדר המכונות , הם מפקחים על הדוודים, על המכשירים, על המדידים" .

חווית ההצלחה חשובה מאוד כי היא המזינה את החלק המודע, את מחשבותינו, המזינות את תת המודע  שלנו . כפי שצוות המלחים מקבל את פקודותיו מרב החובל כך תת המודע  מקבל את פקודותיו מן החלק המודע שלנו ומתבסס על פקודותיו ואמונותיו. אדם האומר לעצמו כי אינו יכול, אכן לא יוכל, מתאמן הרואה את עצמו קרבן אכן ייטרף על ידי הנסיבות .

מובן שהצלחה חד פעמית אינה מספקת, המשך תהליך האימון אמור לעסוק בחשוב- בבניית תשתיות ותכנון ארוך טווח  שיאפשר פריצות דרך והצלחות נוספות.  ההכרה העמוקה ביכולות הבלתי מוגבלות שלנו היא הבסיס להצלחתו של כל אחד ואחד מאיתנו.